ביום 30.11.2011, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, המקבל את עתירת משרד הביטחון, כנגד החלטת בית המשפט השלום בת"א, בשבתו כוועדת ערעור (להלן: "ועדת הערעור"), שהתנתה את אישור התוואי הסמוך לכפר קלנדיה, בסלילתו של כביש גישה (להלן: "הכביש") בין הכפר לבין מעבר עטרות (מעבר קלנדיה).

החלטת וועדת הערעור ניתנה על רקע ערעור תושבי הכפר קלנדיה, כנגד הוצאת צו תפיסה לטובת הקמתה של גדר הביטחון בחלקו הצפון-מזרחי של הכפר, המצוי בצפון שטח השיפוט של עיריית ירושלים. הצו הוצא על ידי מנכ"ל משרד הביטחון מכוח הסמכויות הקבועות בחוק להסדר תפיסת מקרקעין בשעת חירום, התש"י-1949.

בסיום ההליך, החליטה הוועדה לאשר את תוואי גדר הביטחון, כפי שנקבע על ידי משרד הביטחון, תוך קביעה כי אישורו של התוואי מותנה בכך שמערכת הביטחון תשלים את סלילתו של כביש קיים שלאורכו יבנו קירות הפרדה ואבטחה (להלן: "שירוול"), שבאמצעותו יוכלו לנסוע תושבי קלנדיה ישירות למעבר עטרות, באופן שיקצר את משך נסיעתם.

במסגרת העתירה, ביקשה המדינה מבית המשפט העליון כי יורה על ביטול ההתניה שנקבעה על ידי ועדת הערעור. המדינה הסבירה כי שירוול הכביש מעורר קשיים ביטחוניים של ממש ויחייב עבודות הנדסיות מורכבות בעלות גבוהה כשהתועלת שתופק לתושבי הכפר אינה גבוהה. זאת, על פי עמדת המדינה לנוכח היקף התנועה בכניסה וביציאה מן הכפר (על בסיס דו"ח ספירת תנועה שנערך לטובת העתירה), שאינה עולה על כחמישים כלי רכב ביום.

במסגרת פסק הדין, נבחנו חלופות שונות למזעור הפגיעה בזכויות הפרט. בעניין זה, קבע בית המשפט כי יש להביא בחשבון את עלותה של החלופה הנבחנת ואת היחס שבין צמצום הפגיעה בזכויות הפרט ובין המשאבים הדרושים על מנת לממשה. בחינה זו, ראוי שתעשה באורח פרטני ולא מכני, תוך רגישות לפגיעה בזכויות האדם.

כך, יש לבחון, מצד אחד, את היקף התוספת התקציבית הנדרשת לשם צמצום הפגיעה בזכויות אדם, ביחס לעוצמת הפגיעה בזכויות אלה ולהיקף צמצומה; ומאידך גיסא יש לבחון את היחס בין התוספת התקציבית שתידרש לצורך מימוש החלטת ועדת הערעור לבין התקציב שתוכנן במקור.

בנסיבות המקרה מושא העתירה, החלופה "הזולה" ביותר להקמת השירוול, נאמדה בכ-22 מיליון ₪, בעוד העלות המתוכננת של הקמת תוואי גדר הביטחון, נעמדה בכ- 35 מיליון ₪. מנגד, מערכת הביטחון הציעה חלופה שאינה כוללת שירוול, אלא הרחבת האפשרות להשתמש בשער החקלאי שתוכנן בתוואי למעבר רגלי של כלל תושבי הכפר וכן מעבר כלי רכב בשער, מכיוון ירושלים לקלנדיה בלבד, וכן אף הכשרה של מגרש חניה לכלי רכב בצמוד לשער.

לאור האמור, ביטל בית המשפט את החלטת ועדת הערעור ואימץ את החלופה שהוצעה על ידי מערכת הביטחון.