סעיף 19 לחוק שירות המילואים, תשס"ח-2008, קובע כי חייל מילואים זכאי, נוסף על תגמולים אחרים המשולמים לכלל המשרתים במילואים, ל"תגמול נוסף". הוחלט כי התגמול הנוסף ישולם על ידי רשות המסים, ולא על ידי רשויות הצבא או המוסד לביטוח לאומי מתוך תפיסה לפיה הוקרת ותגמול חיילי המילואים הינה מתפקידם של כל מוסדות המדינה.

עוד נקבע, כי התגמול הנוסף יינתן לחיילי המילואים כשווה ערך לנקודות זיכוי, על בסיס קריטריונים שוויוניים וענייניים הנוגעים לשירות המילואים שלהם, ולא להכנסתם.

סעיף 19 לחוק קובע כי תנאי הזכאות לתגמול הנוסף יקבעו בהוראות הפיקוד העליון, כמשמעותן בסעיף 2א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. הסעיף קובע במפורש כי אחד התנאים לזכאות לתגמול הנוסף אותם יש לקבוע בהוראות הפיקוד העליון הוא משך השירות במילואים.

בהתאם לכך נקבעו בפקודות הצבא התנאים לחלוקת התגמול הנוסף. כנגד כללים אלו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אשר בסופו של יום נמחקה לאחר המלצת בית המשפט לעותרים לחזור בהם מן העתירה.